המתנה לתוצאות

לפניכם שבועיים של המתנה לתוצאות, עד שניתן יהיה לבצע בדיקת דם לגילוי הריון. שלב זה של הטיפול פחות עמוס מבחינת העיסוק בתרופות ובבדיקות.

את בדיקת הדם לגילוי הריון מבצעים 14 יום אחרי השאיבה, כלומר 11-12 ימים אחרי ההחזרה (במקרה של החזרת בלסטוציסטים, מעט מוקדם יותר). רצוי מאד שלא לבצע בדיקת הריון ביתית, ואפילו לא בדיקת דם לפני הזמן. בדיקות ביתיות אינן רגישות מספיק, במיוחד בהריונות שהם תוצאה של IVF (ועוד יותר, הריונות ממוקפאים), שפעמים רבות מתחילים בערכי בטא נמוכים יחסית. מאותה סיבה אין להקדים את בדיקת הדם. אם בכל זאת "חוטאים" בבדיקה לפני הזמן והיא יוצאת שלילית, בשום פנים ואופן אין להפסיק את נטילת התרופות או לוותר על בדיקת דם במועדה.

מיום השאיבה ועד לקבלת תוצאות בדיקת ההריון נוטלים תמיכה הורמונלית. מדובר בתרופות שנועדו לתמוך ברירית הרחם שלא תתפרק לפני הזמן. במחזור רגיל, הגופיף הצהוב (מה שנשאר מהזקיק לאחר הביוץ) מפריש את ההורמונים פרוגסטרון ואסטרוגן המחזקים את רירית הרחם ומונעים ממנה להתפרק. לאחר כשבועיים הגופיף הצהוב מתנוון ומפסיק להפריש הורמונים. אם נקלט הריון, העובר מפריש את הורמון ההריון (HCG,"בטא", ההורמון שבדיקת הדם להריון מודדת), ובכך מאותת לגוף להמשיך לייצר את ההורמונים ולתמוך ברירית. אם לא נקלט הריון, הרירית תתפרק ויתחיל דימום וסתי. במחזור IVF חוששים שמא שאיבת הביציות והטיפול באגוניסטים או אנטגוניסטים פוגעים בתפקודם של הגופיפים הצהובים, ולכן מוסיפים באופן מלאכותי פרוגסטרון (ובמקרה הצורך גם אסטרוגן). אופציה אחרת היא תוספת של הורמון ההריון(תכשירי אוביטרל או פרגניל) שגורמת לגוף לייצר בעצמו את ההורמונים, וכן שילוב של מספר סוגי תמיכות.

פרוגסטרון ניתן בדרך כלל כתכשיר ללקיחה וגינלית (אנדומטרין, קרינון, אוטרוגסטן), ולעיתים בצורת זריקה תוך-שרירית (גסטון וכד'). האסטרוגן (אסטרופם, פרוגינובה וכד') ניתן בדרך כלל ככדורים לבליעה או לנרתיק. הורמון ההריון ניתן בצורת זריקה (אוביטרל, פרגניל), וניתן באופן חד פעמי או פעמים ספורות (בניגוד לשאר סוגי התמיכה הנלקחים באופן יום – יומי). תמיכה מסוג זה דוחה את מועד ביצוע בדיקת ההריון, שכן יש לחכות שההורמון מהזריקה יתפנה מהדם כדי לא לקבל תוצאה חיובית שגויה שמקורה בתרופה (כ-10 ימים מהזריקה האחרונה, קצת פחות במקרה שמזריקים חצי מנה). חשוב לציין שאין לתת תמיכה ב-HCG לנשים שהגיבו חזק לטיפול, שכן במצב זה מעלה מתן HCG את הסיכון לתסמונת גירוי יתר שחלתי. אפשרות נוספת ופחות נפוצה היא שימוש באגוניסטים (דקאפפטיל, סופרפקט וכד') כתמיכה. אפשרות זו רלוונטית רק כאשר לא נעשה שימוש קודם באגוניסטים באותו סבב.

את התרופות המשמשות לתמיכה רצוי לקחת כל יום באותה השעה, וכשאין אפשרות לדייק עדיף להקדים. תרופות שנלקחות מספר פעמים ביום רצוי לקחת במרווחים שווים פחות או יותר (לדוגמה, תרופה שנלקחת 3 פעמים ביום, לקחת כל 8 שעות). זאת על מנת לשמור שרמת הפרוגסטרון לא תרד. תזוזה של כשעה – שעתיים לכל כיוון אינה קריטית, אך באופן כללי רצוי להקפיד על זמנים. יש לשים לב להוראות השימוש בתכשיר המסוים – למשל, לאחר הכנסת נר וגינלי מומלץ לשכב כעשר דקות, ואילו לאחר שימוש בג'ל וגינלי (קרינון) מומלץ דווקא להתהלך.

בחלק מיחידות ה-IVF  נהוג לבצע בדיקת דם כשבוע לאחר השאיבה כדי לוודא שרמות ההורמונים פרוגסטרון ואסטרוגן גבוהות מספיק. בדיקה זו אינה בדיקת הריון ולא ניתן להסיק ממנה שום מסקנה לגבי השאלה האם יש הריון. ישנם רופאים שסומכים על כך שהתמיכה תספק את רמות ההורמונים הדרושות, ולא מבצעים בדיקה אלא אם כן יש בעיה, כגון דימום שמתחיל לפני הזמן.

ברוב המקרים, תמיכה הורמונלית תדחה את הופעת הוסת עד לאחר הפסקת התמיכה (ולעיתים אף מספר ימים לאחר מכן), גם כאשר אין הריון. אולם יש נשים שמקבלות וסת בזמן למרות התמיכה, וזה תקין בהחלט. ("הזמן" = לפחות 12 יום לאחר השאיבה). בכל מקרה של דימום לפני בדיקת ההריון יש ליצור קשר עם הרופא או היחידה. במקרה כזה יתכן שיש צורך בהגברת התמיכה.

חשוב! אין להפסיק את נטילת התמיכה לפני בדיקת ההריון, גם אם מופיע דימום, ואפילו כאשר בטוחים שמדובר בווסת. בדיקת הריון ביתית או בדיקה שבוצעה לפני המועד אינה נחשבת. ישנם הריונות רבים המתחילים בדימום ומלווים בתופעות המתלוות בדרך כלל למחזור החדשי, ולכן אין להפסיק את התמיכה עד שלא נשלל הריון באופן ודאי.

פרוגסטרון בזריקה (גסטון) נחשב לתמיכה חזקה ויעילה, ולכן ניתן במקרים שתכשירים אחרים לא הועילו, כלומר התחיל דימום מוקדם או שערכי הפרוגסטרון בדם היו נמוכים.באופן כללי, הטיפול בפרוגסטרון וגינאלי יעיל מאד, ואין עדיפות לפרוגסטרון תוך שרירי אלא במקרים מיוחדים.

ישנה נטייה בקרב נשים רבות לבקש מהרופא לרשום להן גסטון כתמיכה לאחר IVF, במחשבה שכך יגדילו את סיכוייהן להרות. נטייה זו חזקה במיוחד בקרב מי שמקבלת וסת עוד לפני בדיקת ההריון (חוויה לא נעימה, אין ספק). אולם רצוי לחשוב פעמיים לפני בקשה כזו. מצד אחד, מדובר בזריקה מאד לא נעימה – זוהי זריקה תוך שרירית לישבן, שמצריכה מיומנות גבוהה יותר ולכן רוב הנשים נעזרות באחות לצורך ההזרקה. כמו כן מדובר בחומר שמנוני שיוצר גושים באזור ההזרקה המכאיבים זמן רב. יש לקחת בחשבון שכאשר הטיפול מצליח ויש הריון, יש להמשיך את התמיכה עד שבוע 8-12. כלומר מדובר בטרחה רבה וכאב לא מועט לאורך זמן. מצד שני, כאשר אין בעיה של מחסור בפרוגסטרון, תוספת תמיכה לא תועיל לשפר את הסיכויים, שכן אין קשר בין סיכויי ההשרשה לרמת הפרוגסטרון. גם מקרים שבהם מתחיל דימום לפני בדיקת ההריון לא בהכרח נובעים ממחסור בפרוגסטרון. לכן במקרים כאלו רצוי לוודא שהפרוגסטרון הוא הגורם לבעיה (ולא למשל האסטרוגן), ולשקול פתרונות חלופיים (כגון הגדלת מינון התמיכה, או תוספת תמיכה ע"י הורמון ההריון) לפני שממהרים לקחת גסטון. כמובן שיש גם מקרים שבהם הגסטון באמת נצרך, ותרופות אחרות לא פותרות את הבעיה, ואז סובלים את אי הנוחות למען המטרה הנכספת. לעיתים מוצאים פתרון ביניים של שילוב גסטון פעם בכמה ימים עם סוג נוסף של תמיכה. כמו כן, במקרים של דימום חד פעמי שאינו ווסתי, מקובל לתת גסטון למשך ימים ספורים עד שהדימום נעצר, ולאחר מכן לחזור לתמיכה הרגילה.

התנהגות בימים שלאחר ההחזרה
בימים שלאחר השאיבה מומלץ להרבות בשתייה (2-3 ליטרים ביום), כדי למנוע התפתחות סימפטומים של גירוי יתר שחלתי, או להפחית אותם אם התפתחו.

בעבר נהגו להורות לנשים לנוח מנוחה מוחלטת בשבועיים שלאחר ההחזרה, אולם מאז נוכחו לדעת שהדבר אינו נחוץ ואינו משפר את סיכויי ההצלחה. כיום ההנחיה היא לחזור לפעילות כמעט מלאה.

בנושא ההתנהגות לאחר ההחזרה יש גישות שונות, ויש מחמירים ומקלים, וכל אחת יכולה לבחור את הגישה המתאימה לה, או פשוט לאמץ את גישתו של הרופא המטפל בה. באופן כללי, רצוי להימנע מפעילות גופנית מאומצת, וכן להוריד מעט הילוך. בימים הראשונים לאחר השאיבה, כל עוד השחלות נפוחות, רצוי להימנע מהתכופפות, תנועות חדות והרמת חפצים כבדים, כדי לא לגרום לתסביב שחלתי. מבחינת סיכויי ההריון, הימים הרגישים ביותר הם הימים שלאחר ההחזרה, כשהעוברים עדיין לא השתרשו. בימים אלו רצוי להימנע ממאמץ, אך אין צורך להגזים בכך, ואין צורך במנוחה במיטה. לאחר הימים הראשונים אין צורך להימנע ממאמץ מתון, אך רצוי להימנע מפעילות מאומצת מאד, וכן ממאמץ של שרירי הבטן.

לגבי פעילות ספורטיבית הדעות חלוקות. יש שממליצים להימנע ויש שמתירים להמשיך בכל פעילות שרגילים לעסוק בה באופן קבוע. ההחלטה צריכה להתקבל בהתאם לסוג הפעילות, ואפשר גם למצוא פתרונות ביניים כגון פעילות בעצימות נמוכה מהרגיל.

נושא בוער נוסף הוא קיום יחסים לאחר ההחזרה. בנוגע לנושא זה יש מגוון דעות. יש רופאים שלדעתם אין שום מניעה לקיים יחסים אחרי ההחזרה. יש שממליצים להימנע במשך 2-6 ימים, ויש שממליצים להימנע עד בדיקת ההריון (ולעיתים אף אחריה, במידה ויש הריון). הדעה המקובלת ביותר היא הימנעות למשך מספר ימים, עד השתרשות העוברים. הדעה שיש להימנע במשך שבועיים אינה מקובלת כל כך כיום. האיסור בקיום יחסים כולל הן חדירה והן אורגזמה של האשה. נוזל הזרע מכיל חומרים הגורמים להתכווצות של הרחם, מה שקורה גם בעת אורגזמה.

גם בנושא זה, כל אחת יכולה לבחור את הגישה המתאימה לה, ואין הוכחות שגישה מסוימת מביאה לתוצאות טובות יותר מהשניה. לעיתים יש נטייה לבחור בגישה המחמירה, מתוך מחשבה שאם יש ולו סיכוי קטן לפגיעה בסיכויי ההצלחה של הטיפול, עדיף להימנע מקיום יחסים. אולם כדאי לזכור את המחיר הזוגי שעלול להיות לבחירה בגישה "מחמירה", ולקבל החלטה שתאזן בין השיקולים השונים.

כל האמור לעיל הוא כאשר אין גירוי יתר שחלתי. כאשר מופיעים תסמינים של גירוי יתר (נפיחות וכאב באזור הבטן, בחילות ושלשולים, קושי בנשימה, ירידה בכמות השתן) יש להקפיד על מנוחה ולהימנע ממאמץ, וכן להרבות מאד בשתייה. אם התסמינים חמורים יש לפנות ליחידת ה-IVF או למיון נשים.

נכתב ע"י חנה גלזנר

עריכה רפואית, דר' אריאל וייסמן

סגור לתגובות.